אני רוצה להציע שמה שעושה אותנו אנושיים באופן מלא הוא חינוך. חינוך מתקבל ברצינות בחברה שלנו. פוליטיקאים מדברים על זה כל הזמן, כפי שעושים אנשי ציבור אחרים. כרגע, הקונצנזוס הוא שהחינוך צריך להיות טוב יותר, כאשר הכוונה היא שתוצאות הבחינות שלנו צריכות לקבל ציונים יותר מרשימים ושאנחנו צריכים להיות מיומנים יותר בתחרות עם מדינות אחרות, במיוחד סין - ובמיוחד במתמטיקה. בחשבון זה, הנקודה של חינוך היא להפוך אותך לעובד טוב, מסוגל למשוך במשכורת טובה ולעזור לתמ"ג של המדינה.
זו שאיפה גדולה - אבל זה השאיפה היחידה שאנחנו צריכים לחינוך? ברצוני לטעון כי המטרה האמיתית של חינוך היא להפוך אותנו לבני אדם באופן מלא. אני מתכוון לכך שהחינוך צריך לעזור לנו עם דרכים רבות שבהן אנחנו בסופו של דבר מוצאים את עצמנו בפחות ממה שאנחנו יכולים להיות. הזנת חיים בוגרים ללא כל כישורים טכניים או מקצועיים היא אסון, לעצמי ולחברה, אבל יש דרכים אחרות, פחות בעייתיות להיות. ואחד שמעניין אותי הוא בריאות רגשית. אני חושב שמערכת החינוך שלנו משאירה אותנו לא מוכנה עבור כמה מהאתגרים הגדולים באמת של חיים בוגרים, שכוללים:
איך לבחור בן זוג לחיים;
איך לנהל את מערכת יחסים;
איך לגדל את הילדים;
איך לדעת את עצמנו מספיק טוב כדי למצוא עבודה שנוכל לעשות גם וליהנות;
איך להתמודד עם לחצים למעמד;
איך להתמודד עם מחלות והזדקנות.
אם תקח את כל הבעיות הללו לבית ספר או באוניברסיטה בארץ, המורים היו נראים קצת מבוהל ואומרים לך ללכת ולדבר עם רופא משפחה או מטפל. יש הרבה תובנות שם בחוץ - הם באתרי אינטרנט ובספרים, סרטים ושירים - אבל רק לעתים נדירות הן מוצגות באופן שיטתי אלינו. אתה יכול להיות בשנתי חמישים המאוחרות שלך עד שאתה סוף סוף מתחיל להתקל דברים שאתה צריך לשמוע בשנתי העשרה שלך. זה חבל. בנינו עולם רוחני שבו מוסדות חינוך רק לעתים נדירות הרשו לנו לשאול, שלא לדבר על לענות, את השאלות הקשות ביותר של הטבע האנושי העמוק יותר שלנו. אנחנו לא צריכים להיות מופתעים מהרמות של גירושין, התמוטטות נפשית ואומללות צרופה במדינה. אנחנו לא לוקחים את הנושאים האלה ברצינות. זה מאוד חשוב לדעת את הבירה של ניו זילנד ואת המרכיבים של הטבלה המחזורית, אבל עובדות כאלה לא יאפשרו ליחיד להפליג דרך חיים ללא פגע.
איך לנהל את מערכת יחסים;
איך לגדל את הילדים;
איך לדעת את עצמנו מספיק טוב כדי למצוא עבודה שנוכל לעשות גם וליהנות;
איך להתמודד עם לחצים למעמד;
איך להתמודד עם מחלות והזדקנות.
אם תקח את כל הבעיות הללו לבית ספר או באוניברסיטה בארץ, המורים היו נראים קצת מבוהל ואומרים לך ללכת ולדבר עם רופא משפחה או מטפל. יש הרבה תובנות שם בחוץ - הם באתרי אינטרנט ובספרים, סרטים ושירים - אבל רק לעתים נדירות הן מוצגות באופן שיטתי אלינו. אתה יכול להיות בשנתי חמישים המאוחרות שלך עד שאתה סוף סוף מתחיל להתקל דברים שאתה צריך לשמוע בשנתי העשרה שלך. זה חבל. בנינו עולם רוחני שבו מוסדות חינוך רק לעתים נדירות הרשו לנו לשאול, שלא לדבר על לענות, את השאלות הקשות ביותר של הטבע האנושי העמוק יותר שלנו. אנחנו לא צריכים להיות מופתעים מהרמות של גירושין, התמוטטות נפשית ואומללות צרופה במדינה. אנחנו לא לוקחים את הנושאים האלה ברצינות. זה מאוד חשוב לדעת את הבירה של ניו זילנד ואת המרכיבים של הטבלה המחזורית, אבל עובדות כאלה לא יאפשרו ליחיד להפליג דרך חיים ללא פגע.
מה שאנחנו צריכים יותר מכל הוא להכיר טוב יותר את הרעיון של העברת חוכמה מדור לדור. זה אחד מתפקידי המפתח של החינוך, בעיניי.
המטרה של כל החינוך היא לחסוך לאנשים זמן וטעייה. זה כלי שבו החברה מנסה ללמד באופן מהימן, תוך כמה שנים, מה שלקח יותר ממאות שנתי אבותינו של מאמץ וכאב.
אנו מקבלים את העיקרון הזה כשזה מגיע למדע. מקובל עלינו כי סטודנט באוניברסיטה לומד כיום פיזיקה, בכמה חודשים, את כל מה שפאראדיי לא ידע - ובתוך כמה שנים את כל תורת השדה המאוחדת של איינשטיין. אותו עיקרון נוטה להתקבל בהתנגדות חריפה כאשר מדובר בחוכמה. כאן אנשי חינוך אומרים לעתים קרובות כי חוכמה היא לא משהו שאדם אחד לא יכול ללמד אחר. אבל זה: יש יותר ממספיק מידע על התגברות על איוולת, חמדנות, תאווה, קנאה, גאווה, רגשנות או סנוביות בקנון של התרבות. אתה יכול למצוא את התשובות בפילוסופיה, ספרות, היסטוריה, אומנות וקולנוע. אבל הבעיה היא שאוצר זה לא מספיק גזור במיומנות כדי לקבל את החומר טוב בזמן.
שום מוסד חילוני קיים יוצא כדי ללמד אותנו את אמנות חיים. בדתות כמובן יש סיכוי לזה - כל הזמן הם רוצים ללמד אותנו איך לנהל את חיי נישואים או למצוא את משמעות חיים. הדרך שהן עושות זאת היא לא בסדר. רק שיותר ויותר מאיתנו לא השתכנעו מההסברים הספציפיים שלהם. מה הם מנסים לעשות, לעומת זאת, הוא חשיבות עצומה ומשהו שאנחנו צריכים ללמוד ממנו.
בבית הספר האידיאלי שלי, אתה יכול ללמוד על גאוגרפיה ומתמטיקה, אבל היית גם ללמד על האתגרים הגדולים של חיים: איך להיות שותף טוב, איך להישאר שפויים ואיך לשים כמות הקטנה של זמננו בכל מה שיש על פני כדור הארץ לשימוש הטוב ביותר האפשרי.
אלה הם נושאים שאנחנו צריכים לפקח עם כל תשומת לב מעבר לציוני המתמטיקה שלנו. בסופו של היום, הם חשובים לא פחות, אם לא יותר, בהחלטה אם המדינה הזאת תהיה מקום פורח ומאושר.
