למה ל'להיות מוסרי' יצא שם כל כך רע? בעולם המודרני, הרעיון של 'להיות טוב' מעלה מיד אסוציאציות שליליות של: צדקנות, כבדות, מורך לב וצניעות יתרה.
למרות זאת, פרויקטים של 'להיות טובים' שוים, או אפילו חשובים יותר מפרויקטים של 'להיות בריאים'. ועדיין, בעוד אין לנו שום בעייה ללכת לחדר כושר כדי להפוך לבריאים יותר, זה נשמע ממש מוזר, אולי אפילו מפחיד, להציע 'להתאמן' על להיות טוב יותר או לפחות נחמד יותר.
זה לא צריך להיות כך, ולכן הרשימה הבאה. אריסטו הציע שנים עשר מפתחות מוסריים שצריך להתאמן עליהם כדי להפוך להיות טובים יותר, הנצרות מציעה שבעה. אני מציע עשרה.
אין מזור מיידי ולכן מטרת הרשימה הבאה היא להזכיר לנו שכדי להיות טובים יותר, עלינו להתאמן, בדיוק כשם שעלינו להתאמן על כל דבר שחשוב לנו ואנחנו רוצים לשפר.
1. עמידות. תמשיך להתקדם אפילו כשהאופק נראה שחור; קבל את זה שהליכה לאחור זה דבר סביר; זכור שהטבע האנושי הוא, בסופו של דבר, התבונה. אל תפחיד אחרים עם הפחד שלך.
2. אמפתיה. היכולת להתחבר לקושי הייחודי של האחר. האומץ להפוך להיות לרגע מישהו אחר ולהסתכל על עצמך בחזרה בכנות.
3. סבלנות. אנחנו מאבדים את קור הרוח שלנו כי אנחנו חושבים שהדברים צריכים להיות מושלמים. אנחנו מצליחים כל כך הרבה בתחומים מסויימים (כמו להנחית אדם על הירח), אבל אנחנו מצליחים מעט מאד להתמודד עם דברים שמתעקשים לא להצליח; כמו פקק תנועה, הרכב הממשלה, אנשים אחרים... עלינו להפוך לסלחניים יותר בכך שנהיה ריאלסטים יותר לגבי הכיוון האמיתי שאליו הדברים מתפתחים.
4. הקרבה. אנחנו מתוכנתים לחפש את היתרון שלנו, אבל עדיין יש לנו את היכולת המופלאה לוותר על הסיפוק העצמי בשם הצלחתו של מישהו או משהו אחר. אנחנו לא נוכל לנהל משפחה, לאהוב מישהו אחר או אפילו להציל את כדור הארץ אם לא נשמור על אומנות ההקרבה.
5. נימוס. לנימוס יצא שם רע. לעיתים קרובות אנחנו מניחים שזה להיות מזויף (שזה מכוון למשהו רע) על חשבון של להיות באמת עצמינו (שזה מכוון למשהו טוב). עם זאת, להציג לאחרים את מה שנמצא עמוק בתוכנו, עלול לחשוף מדי את העצמי העמוק ביותר שלנו. אנחנו צריכים ללמוד נימוסים, שהם אינם רעים, הם הכרחיים כקווים מנחים של הציויליזציה. הנימוסים מקושרים באופן ישיר לסובלנות; היכולת לחיות לצד אנשים שלעולם לא נסכים איתם, אבל באותו זמן, לא נתעלם מהם.
6. הומור. נראה שהצד המצחיק של הדברים זה לא דבר רציני כל כך, אבל זה מתקשר לחוכמה, בגלל שזה סימן למישהו שיכול לשים את האצבע על הפער בין מה שאנחנו רוצים שיקרה לבין מה שלמעשה החיים יכולים לספק לנו; מה שאנחנו חולמים להיות ומה שאנחנו באמת, מה שאנחנו מקווים שאחרים יהיו ומי שהם באמת. כמו כעס, הומור צומח מאכזבה, אבל זו אכזבה שמאותגרת על ידי האופטימיות. זה אחד הדברים הטובים ביותר שאנחנו יכולים לעשות עם הצער שלנו.
7. מודעות עצמית. להכיר את עצמנו זה לנסות לא להאשים אחרים על הבעיות ומצבי הרוח שלנו; זה לקבל מושג לגבי מה שקורה בתוכנו, ומה שבעצם שיך לעולם שמסביבנו.
8. סלחנות. הסלחנות היא הזכרון הארוך של הפעמים שבהם לא יכלנו לחיות בחיינו בלי שמישהו יחתוך אותנו בצורה מרושלת. זו ההכרה שהחיים עם אחרים לא אפשריים ללא התנצלות על טעויות.
9. תקווה. האופן שהעולם נראה כיום הוא בסך הכל הצל החיוור של איך שהוא יכול להיות יום אחד. אנחנו עדיין בהתחלה של ההיסטוריה. ככל שנתבגר היאוש יהפוך להיות קל יותר, כמעט גמיש (לעומת גיל ההתבגרות, שאז היאוש היה מגניב ומסקרן). הפסימיזם אינו הכרחי, כמו גם אופטימיות שיטחית.
10. בטחון. הפרויקטים והתכניות הגדולות ביותר קורסים לנו בגלל לא אחר מאשר שלא העזנו מספיק. בטחון זה לא יהירות, זה מובסס על הידיעה שהחיים כל כך קצרים ושיש לנו כל כך מעט להפסיק בשעה שאנחנו מסכנים הכל.
אלן דה בוטון
למרות זאת, פרויקטים של 'להיות טובים' שוים, או אפילו חשובים יותר מפרויקטים של 'להיות בריאים'. ועדיין, בעוד אין לנו שום בעייה ללכת לחדר כושר כדי להפוך לבריאים יותר, זה נשמע ממש מוזר, אולי אפילו מפחיד, להציע 'להתאמן' על להיות טוב יותר או לפחות נחמד יותר.
זה לא צריך להיות כך, ולכן הרשימה הבאה. אריסטו הציע שנים עשר מפתחות מוסריים שצריך להתאמן עליהם כדי להפוך להיות טובים יותר, הנצרות מציעה שבעה. אני מציע עשרה.
אין מזור מיידי ולכן מטרת הרשימה הבאה היא להזכיר לנו שכדי להיות טובים יותר, עלינו להתאמן, בדיוק כשם שעלינו להתאמן על כל דבר שחשוב לנו ואנחנו רוצים לשפר.
1. עמידות. תמשיך להתקדם אפילו כשהאופק נראה שחור; קבל את זה שהליכה לאחור זה דבר סביר; זכור שהטבע האנושי הוא, בסופו של דבר, התבונה. אל תפחיד אחרים עם הפחד שלך.
2. אמפתיה. היכולת להתחבר לקושי הייחודי של האחר. האומץ להפוך להיות לרגע מישהו אחר ולהסתכל על עצמך בחזרה בכנות.
3. סבלנות. אנחנו מאבדים את קור הרוח שלנו כי אנחנו חושבים שהדברים צריכים להיות מושלמים. אנחנו מצליחים כל כך הרבה בתחומים מסויימים (כמו להנחית אדם על הירח), אבל אנחנו מצליחים מעט מאד להתמודד עם דברים שמתעקשים לא להצליח; כמו פקק תנועה, הרכב הממשלה, אנשים אחרים... עלינו להפוך לסלחניים יותר בכך שנהיה ריאלסטים יותר לגבי הכיוון האמיתי שאליו הדברים מתפתחים.
4. הקרבה. אנחנו מתוכנתים לחפש את היתרון שלנו, אבל עדיין יש לנו את היכולת המופלאה לוותר על הסיפוק העצמי בשם הצלחתו של מישהו או משהו אחר. אנחנו לא נוכל לנהל משפחה, לאהוב מישהו אחר או אפילו להציל את כדור הארץ אם לא נשמור על אומנות ההקרבה.
5. נימוס. לנימוס יצא שם רע. לעיתים קרובות אנחנו מניחים שזה להיות מזויף (שזה מכוון למשהו רע) על חשבון של להיות באמת עצמינו (שזה מכוון למשהו טוב). עם זאת, להציג לאחרים את מה שנמצא עמוק בתוכנו, עלול לחשוף מדי את העצמי העמוק ביותר שלנו. אנחנו צריכים ללמוד נימוסים, שהם אינם רעים, הם הכרחיים כקווים מנחים של הציויליזציה. הנימוסים מקושרים באופן ישיר לסובלנות; היכולת לחיות לצד אנשים שלעולם לא נסכים איתם, אבל באותו זמן, לא נתעלם מהם.
6. הומור. נראה שהצד המצחיק של הדברים זה לא דבר רציני כל כך, אבל זה מתקשר לחוכמה, בגלל שזה סימן למישהו שיכול לשים את האצבע על הפער בין מה שאנחנו רוצים שיקרה לבין מה שלמעשה החיים יכולים לספק לנו; מה שאנחנו חולמים להיות ומה שאנחנו באמת, מה שאנחנו מקווים שאחרים יהיו ומי שהם באמת. כמו כעס, הומור צומח מאכזבה, אבל זו אכזבה שמאותגרת על ידי האופטימיות. זה אחד הדברים הטובים ביותר שאנחנו יכולים לעשות עם הצער שלנו.
7. מודעות עצמית. להכיר את עצמנו זה לנסות לא להאשים אחרים על הבעיות ומצבי הרוח שלנו; זה לקבל מושג לגבי מה שקורה בתוכנו, ומה שבעצם שיך לעולם שמסביבנו.
8. סלחנות. הסלחנות היא הזכרון הארוך של הפעמים שבהם לא יכלנו לחיות בחיינו בלי שמישהו יחתוך אותנו בצורה מרושלת. זו ההכרה שהחיים עם אחרים לא אפשריים ללא התנצלות על טעויות.
9. תקווה. האופן שהעולם נראה כיום הוא בסך הכל הצל החיוור של איך שהוא יכול להיות יום אחד. אנחנו עדיין בהתחלה של ההיסטוריה. ככל שנתבגר היאוש יהפוך להיות קל יותר, כמעט גמיש (לעומת גיל ההתבגרות, שאז היאוש היה מגניב ומסקרן). הפסימיזם אינו הכרחי, כמו גם אופטימיות שיטחית.
10. בטחון. הפרויקטים והתכניות הגדולות ביותר קורסים לנו בגלל לא אחר מאשר שלא העזנו מספיק. בטחון זה לא יהירות, זה מובסס על הידיעה שהחיים כל כך קצרים ושיש לנו כל כך מעט להפסיק בשעה שאנחנו מסכנים הכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה