(רן להב)
זוהי תחילתה של הפגישה השנייה בסדנת הפילוסופיה המעשית. המשתתפים להוטים לגלות אילו תיאוריות פילוסופיות דורית הכינה למפגש הנוכחי. אבל דורית מנידה בראשה. "אם אתם מעוניינים בתיאוריות פילוסופיות, הייתם צריכים לקחת קורסים בפילוסופיה באוניברסיטה."
"לא, ברצינות..."
"אני רצינית. בפילוסופיה מעשית, תיאוריות פילוסופיות הן לעולם לא העניין העיקרי. הן רק שלב בסולם לטפס עליו, צעד בדרך. אנחנו בוחנים אותן, רואים את הכוחואת ההיגיון הפנימי שלהן, ואז מתקדמים אל מעבר להן. מפני שהמטרה שלנו היא להיות יותר מאשר תיאוריה כזו או אחרת. המטרה שלנו היא להיות שייכים למציאות רחבה יותר."
כעת דורית מחייכת, וקולה הופך קליל יותר. "היום," היא מכריזה, "נתפלסף על ידי ציור. נצייר את ההבנות הפילוסופיות שלנו."
"נצייר?" "ציור פילוסופי?" "את רוצה ציורים של הרעיונות שלנו?"
"לא, ברצינות..."
"אני רצינית. בפילוסופיה מעשית, תיאוריות פילוסופיות הן לעולם לא העניין העיקרי. הן רק שלב בסולם לטפס עליו, צעד בדרך. אנחנו בוחנים אותן, רואים את הכוחואת ההיגיון הפנימי שלהן, ואז מתקדמים אל מעבר להן. מפני שהמטרה שלנו היא להיות יותר מאשר תיאוריה כזו או אחרת. המטרה שלנו היא להיות שייכים למציאות רחבה יותר."
כעת דורית מחייכת, וקולה הופך קליל יותר. "היום," היא מכריזה, "נתפלסף על ידי ציור. נצייר את ההבנות הפילוסופיות שלנו."
"נצייר?" "ציור פילוסופי?" "את רוצה ציורים של הרעיונות שלנו?"
"לפעמים ציור מבטא יותר ממילים. ציור יכול לתת ביטוי להבנה שמגיעה ממקום אחר בתוכנו, כלומר מחלק של ההוויה שלנו שלא מתבטא באופן מילולי. אבל קודם אני רוצה להסביר מה נעשה." דורית מסבירה שנושא הסדנא היום הוא חוויות משמעותיות. "את מתכוונת לנושא של משמעות החיים?" רותי שואלת.
לא בדיוק. הסוגיה הזו רחבה מידי בשבילנו. לפעמים פילוסופים מבחינים בין שאלת 'משמעות החיים' לבין השאלה של 'משמעות בתוך החיים'. השאלה הראשונה עוסק בחיים כמכלול: מה המטרה של חיי? בשביל מה אני חי? אבל כשאנחנו מדברים על משמעות בתוך החיים אנחנו מתמקדים ברגעים הפשוטים, בחוויות היומיומיות. ועל כך נדבר היום. נדבר על פעולות או מצבים משמעותיים בשבילנו, כמו למשל שיחה משמעותית, החלטה משמעותית, או ספר שהיה משמעותי עבורכם."
"למה את מתכוונת כשאת אומרת 'משמעותי'?" מיכאל תוהה.
"אני לא רוצה להגדיר, מפני שאני רוצה להשאיר את המושג הזה פתוח לבירור. באופן כללי, אפשר לחשוב על 'משמעותי' כעל מילה נרדפת, פחות או יותר, ל'בעל חשיבות', או ל'משנה לי'. זאת בניגוד לדברים שהם טריוויאליים, לא חשובים, לא משנים. אז השאלה שלנו היום היא: מה הופך חוויה שלי למשמעותיות? מתי מצב כלשהו משמעותי עבורי?"
דורית מבקשת כעת מהמשתתפים להיזכר במצבים שהתרחשו לאחרונה ושהם חוו אותם כמשמעותיים. "בואו ונשמע חלק מהם, כדי שנהיה בטוחים שאנחנו משדרים על אותו הגל."
ענת היא הראשונה שמתארת את החוויה שלה. היא משתפת את הקבוצה בהחלטה משמעותית שעלתה בה לאחר היסוסים מרובים. דני מתאר שיחה משמעותית עם אחיו, שיחה שבה הם התמודדו עם תחושות קשות שהיו ביניהם ושהעכירו את יחסיהם. דורון מספר לקבוצה איך לפתע, באמצע ויכוח פעוט עם חברתו, הוא הבין דבר-מה חשוב ביחס לעצמו. שרית מתארת הופעה מוסיקלית שנתנה פעם ושהייתה עבורה משמעותית.
"טוב מאוד," דורית אומרת. "עד עכשיו נתתם דוגמאות ספציפיות. ועכשיו, האם אתם יכולים להתבונן עמוק יותר ולנסות להבין מדוע המצבים האלו היו משמעותיים בשבילכם? מה היה בהחלטה של ענת שהפך אותה לרגע משמעותי? מה הפך את השיחה של דני עם אחיו לשיחה חשובה יותר מאשר שיחות אחרות שהם ניהלו בעבר?
"בעצם מה שאת שואלת," אומרת רותי, "זה מה הופך רגע משמעותי למשמעותי."
"בדיוק. אני רוצה שתבחנו את החוויות שהעלתם ותראו מה נתן להן משמעות. אבל אני לא רוצה לשמוע את התשובה במילים. אני רוצה שתציירו אותה."
דורית נותנת לכל משתתף גיליון נייר ומניחה עפרונות צבעוניים במרכז מעגל המשתתפים.
"ציירו בבקשה את המצב המשמעותי שחשבתם עליו, ונסו לבטא את האופן שבו הוא היה משמעותי לכם. אתם יכולים לעשות זאת באמצעות ציור מופשט, ציור פיגורטיבי, או בכל דרך אחרת שתרצו. אבל בבקשה, אל תכתבו שום דבר במילים. השתמשו רק בקווים ובצורות ובצבעים." במשך כעשר הדקות המשתתפים עסוקים בציור. דורית מסתובבת ביניהם ומתבוננת בעבודותיהם, ומעירה הערות לפעמים. כשהם מסיימים, הם מתאספים שוב.
"דני, הציור שלך משך את תשומת ליבי. אתה מוכן להציג אותו בפני הקבוצה?"
דני מציג את הציור של אותה שיחה משמעותית שניהל עם אחיו.
"אלו הם שני נהרות," הוא מסביר, "הם מתחילים בתחתית העמוד ומשם עולים למעלה. הם מייצגים אותי ואת אחי. כפי שאתם רואים, בתחתית העמוד אנחנו רחוקים ומנוכרים. זה היה המצב בינינו לפני השיחה. והנה השיחה שלנו." הוא מצביע על אמצע הדף היכן ששני הנהרות נוטים זה כלפי זה. "אחרי השיחה, כפי שאתם רואים בחלק העליון של הדף, שני הנהרות קרובים יותר האחד לשני."
"שמתי לב," דורית מציינת, "שבתחתית הדף הנהרות סוערים, עם הרבה גלים – האם זה מייצג כעס?" דני מסכים והיא ממשיכה. "מעניין שאחרי השיחה, הנהרות נותרים סוערים כפי שהיו. נראה שהשיחה לא שינתה את הכעס שלך. האם זו באמת החוויה שיש לך מאותה שיחה?"
"הממ, מעניין... לא הייתי מודע לזה... זה נכון שהבעיות בינינו לא נפתרו. העלבון והכעס נשארו."
"במילים אחרות," אומרת דורית, "השיחה הייתה משמעותית לא מפני שהיא פתרה בעיות אלא בגלל סיבה אחרת."
דני מהנהן בהסכמה. דורון מעיר, "יש עוד משהו בציור שלך: שני הנהרות לא נוגעים האחד בשני בשום מקום בדף, אפילו לא בקטע של השיחה."
דני מתבונן בציור שלו ביתר תשומת לב. "כן, אני מניח שאתם צודקים. אחי ואני עדיין מרגישים רחוקים. המתח הישן עדיין קיים בינינו."
"בכל זאת," דורית מציינת, "אתה אומר שהשיחה הייתה משמעותית. מה בה היה משמעותי?"
"העובדה שהפכנו מודעים למתח הזה, להבדלים בינינו, לכעס. אנחנו לא יכולים יותר להעמיד פנים שהם לא קיימים."
"נשמע לי שאתה אומר שהשיחה הייתה משמעותית כי היא גרמה לך להיות מודע למה שבאמת קורה ביניכם. זהו רעיון מעניין ביחס למשמעותיות: מודעות לאמת היא דבר משמעותי. מעניין יהיה לחקור את הרעיון הזה לעומק."
בשלב זה מראים גם יתר המשתתפים את ציוריהם, ושיחות דומות מתפתחות. בסופו של הדיון אומרת דורית, "ועכשיו, כשחוויית המשמעות קצת יותר מוכרת לנו, בואו נביט בכמה תיאוריות של הוגים מעניינים."
צ'ארלס טיילור – המשמעות היא חלק מה'אופק'
הפילוסוף הקנדי צ'רלס טיילור (-1931), מציע עקרון כללי ביחס לטבעה של המשמעות. בספרו האתיקה של האותנטיות, טיילור כותב שאיננו יכולים להחליט באופן שרירותי מה יהיה משמעותי עבורנו. אני לא יכול פשוט להחליט שמעתה ואילך ציור מעגלים בחול יהיה משמעותי עבורי, או העתקת מספרים מספר הטלפונים. כמובן, אפשר לדמיין דרך חיים שבמסגרתה ציור מעגלים בחול יהיה משמעותי. למשל, אם על פי השקפת עולמי מעגל מייצג שלמות, אם אני מאמין שציור מעגלים מאפשר לי להתחבר לשלמות הזו, ואם אני מתייחס לשלמות כפסגת הקיום – אזי ניתן יהיה להבין כיצד ציור מעגלים בחול עשוי להיות מעשה משמעותי עבורי. דוגמה זו מראה שפעולה עשויה להיות משמעותית רק אם היא נעשית במסגרת של השקפת עולם – כלומר מערכת של אמונות וערכים – שמעניקה משמעות לאותה פעולה. היא אינה משמעותית או בלתי משמעותית בפני עצמה. היא משמעותית רק אם קיים 'אופק' של משמעויות שנותן לה פשר כלשהו ומעניק לה ערך.
לפיכך, משמעות אינה תלויה רק בהעדפות ותחושות סובייקטיביות, אלא בעיקר באופן שבו אנו מבינים את העולם. אירוע יכול להיות משמעותי רק אם הוא נמצא ב'אופק' שהופך אותו למשמעותי, כלומר בהשקפת העולם הכללית שמעניקה לו משמעות. כיוון שכך, בניגוד ל"על טעם ועל ריח אין להתווכח," על משמעות דווקא ניתן להתווכח. אפשר לדון בהנחות שתפיסת העולם מניחה, לבחון את המושגים הבסיסיים שלה, ולבקר אותה או להגן עליה באמצעות שיקולים שונים.
אלבר קאמי – לחוות יותר
האקזיסטנציליסט הצרפתי אלבר קאמי (1913-1960) פותח את ספרו המיתוס של סיזיפוס בשאלה האם החיים שווים לחיותם. על אף שאיננו דנים כאן במשמעות החיים אלא במשמעותם של מצבים בתוך החיים, בכל זאת מרכיבים מסוימים בגישתו של קאמי רלוונטיים לענייננו. עבור קאמי, העולם אותו אנו חווים הוא 'אבסורדי' , משמע, ריק ממשמעות ומערכים. תיאוריות והשקפות על אודות אלוהים, על אודות החיים לאחר המוות, על אודות המוסר ומשמעות החיים, כולן בגדר השערות. הדבר היחיד אותו אנו יודעים בוודאות, הדבר היחיד עליו אנו יכולים לסמוך, הוא מה שאנו חווים ישירות. לפיכך, אין משמעות לשפוט את מעשי באופן ערכי. אין זה משנה אם מעשיי הם נאצלים או גסים, מוסריים או רעים. מה שמשנה הוא שהמעשים שאני עושה מאפשרים לי לחוות את החיים באופן ישיר. מה שמשנה הוא אם מעשה נתון מעניק לי את הדבר היחידי שאני יודע שקיים – חוויות חיים. במילים אחרות, מה שחשוב אינו חוויות 'טובות יותר' אלא 'יותר חוויות': מגוון גדול יותר של חוויות שאני חווה במלאות ובמודעות ובלהט.
בקצרה, ניתן לומר שמעשה הוא משמעותי אם הוא מעניק לי חוויות חדשות, אם הוא מאפשר לי לחוות את החיים באופן מלא ועשיר.
אריך פרום – ההתגברות על הנפרדות שלנו
הפסיכולוג ההומניסט אריך פרום (1900-1980) מסביר בספרו אומנות האהבה שהצורך העיקרי שלנו הוא להתגבר על בדידותנו. מכיוון שהאדם הוא יצור המודע לעצמו, אנו מודעים לכך שאנו ישויות נפרדות, נפרדות מהטבע, נפרדות מבני אנוש אחרים, וצפויים להיפרד מאהובינו בשל מוות או נסיבות חיים אחרות שאינן בשליטתנו. הנפרדות יוצרת בנו חרדה עצומה, אשר פרום מתאר אותה כשורשן של החרדות כולן. משום כך אנו מנסים ללא הרף, בדרכים שונות, להתגבר על הנפרדות שלנו על ידי יצירת קשר עם אחרים ועם העולם. חלק מהדרכים הללו הן הרסניות: למשל, היגררות אחר הקבוצה, או הזדהות עם אידיאולוגיה לאומנית, או יחסים מעוותים של תלות ומחיקת עצמי. אלו הן דרכים הרסניות משום שבאמצעותן אנו נבלעים בקבוצה, ומאבדים את החופש שלנו ואת זהותנו האישית. אולם יש גם דרכים אחרות להתגבר על הנפרדות שלנו, והן משמעותיות ביותר: יצירתיות מקשרת אותנו אל העולם שמעבר לעצמנו, חברות אמיתית ואהבה אמיתית פותחות אותנו לאנשים אחרים. אלו הן חוויות משמעותיות במידה והן מאפשרות לנו לעבור אל מעבר לגבולותינו, ובה בעת לשמר – ואפילו לחזק – את זהותנו העצמית. באהבה אמיתית אנו מבטאים, באופן פעיל, את יכולתנו להעניק מתוך מרכז הווייתנו, וכך לבטא את כוחותינו האישיים והייחודיים שלנו.
מנקודת מבט זו, חוויות משמעותיות הן אלו שבהן אנו מתגברים על הנפרדות שלנו מבלי לאבד את זהותנו. ואכן, לדברי פרום חוויית התעלות משמעותית ביותר מתרחשת כאשר נופלת החומה המפרידה בינינו לבין אדם אחר, ואנו חווים אחווה והתאחדות.
ויליאם ג'ימס – להיאבק עבור אידיאל
במאמרו "מה הופך את החיים למשמעותיים" טוען הפסיכולוג והפילוסוף האמריקאי ויליאם ג'יימס (1842-1910) כנגד שתי תפיסות של משמעות. מצד אחד, הוא דוחה את ההשקפה האומרת שמצב משמעותי הוא כזה אשר בו מסופקים כל צרכינו. שהרי, כאשר קיבלנו כל מה שאנו זקוקים לו מבחינה חומרית ורוחנית, ללא מאבק וקושי, החיים הופכים ריקים ומשעממים. מצד שני, ג'יימס דוחה גם את ההשקפה, אותה הוא מייחס לסופר הרוסי טולסטוי, שכל מאבק וקושי הם בהכרח משמעותיים. לטענתו של ג'יימס, מאבק אשר אינו מכוון להשגת מטרה או אידיאל הינו חסר טעם ושוחק. מאבק הינו משמעותי רק אם הוא מכוון למטרה כלשהי. משום כך, מצב משמעותי מאופיין בשני מרכיבים: ראשית, הוא כולל מאבק, התמדה, נחישות. שנית, הא כולל רעיון כלשהו שלמימושו אנו נאבקים. כאן מתכוון ג'יימס לא רק למאבקים דרמטיים המכוונים לאידיאלים נעלים ומזהירים, אלא גם למאבקים שגרתיים ויומיומיים – לתנאי חיים טובים יותר, להצלחה בעבודה, וכיוצא באלו. בדיונו על טבעו של הרצון (בספרו פסיכולוגיה: קורס מזורז), ג'יימס מסביר את העמדה הפנימית של אדם הנמצא במאבק כזה. לדבריו, בדרך כלל התנהגויותינו מכוונות על ידי רעיונות רבים ושונים בתודעתנו. אולם בעת מאבק משמעותי תודעתנו ממוקדת ברעיון אחד מרכזי: אנו משמרים רעיון זה בתודעתנו ומקדישים לו תשומת לב מיוחדת. כשאנו מתאמצים לאחוז באותו הרעיון, אנו מתגברים על הפיתוי לבחור בנתיב קל יותר, בטוח יותר, נוח יותר. הדבר הופך את המאבק שלנו להרואי, ולפיכך למשמעותי.
פעולה משמעותית כרוכה, אם כן, במאמץ נפשי – מאמץ למקד את תשומת הלב שלנו באידיאל, ולהתעלם מרעיונות מסיחים אחרים, כגון אלו המבטאים ספק, חשש, או עצלנות.
"ציירו בבקשה את המצב המשמעותי שחשבתם עליו, ונסו לבטא את האופן שבו הוא היה משמעותי לכם. אתם יכולים לעשות זאת באמצעות ציור מופשט, ציור פיגורטיבי, או בכל דרך אחרת שתרצו. אבל בבקשה, אל תכתבו שום דבר במילים. השתמשו רק בקווים ובצורות ובצבעים." במשך כעשר הדקות המשתתפים עסוקים בציור. דורית מסתובבת ביניהם ומתבוננת בעבודותיהם, ומעירה הערות לפעמים. כשהם מסיימים, הם מתאספים שוב.
"דני, הציור שלך משך את תשומת ליבי. אתה מוכן להציג אותו בפני הקבוצה?"
דני מציג את הציור של אותה שיחה משמעותית שניהל עם אחיו.
"אלו הם שני נהרות," הוא מסביר, "הם מתחילים בתחתית העמוד ומשם עולים למעלה. הם מייצגים אותי ואת אחי. כפי שאתם רואים, בתחתית העמוד אנחנו רחוקים ומנוכרים. זה היה המצב בינינו לפני השיחה. והנה השיחה שלנו." הוא מצביע על אמצע הדף היכן ששני הנהרות נוטים זה כלפי זה. "אחרי השיחה, כפי שאתם רואים בחלק העליון של הדף, שני הנהרות קרובים יותר האחד לשני."
"שמתי לב," דורית מציינת, "שבתחתית הדף הנהרות סוערים, עם הרבה גלים – האם זה מייצג כעס?" דני מסכים והיא ממשיכה. "מעניין שאחרי השיחה, הנהרות נותרים סוערים כפי שהיו. נראה שהשיחה לא שינתה את הכעס שלך. האם זו באמת החוויה שיש לך מאותה שיחה?"
"הממ, מעניין... לא הייתי מודע לזה... זה נכון שהבעיות בינינו לא נפתרו. העלבון והכעס נשארו."
"במילים אחרות," אומרת דורית, "השיחה הייתה משמעותית לא מפני שהיא פתרה בעיות אלא בגלל סיבה אחרת."
דני מהנהן בהסכמה. דורון מעיר, "יש עוד משהו בציור שלך: שני הנהרות לא נוגעים האחד בשני בשום מקום בדף, אפילו לא בקטע של השיחה."
דני מתבונן בציור שלו ביתר תשומת לב. "כן, אני מניח שאתם צודקים. אחי ואני עדיין מרגישים רחוקים. המתח הישן עדיין קיים בינינו."
"בכל זאת," דורית מציינת, "אתה אומר שהשיחה הייתה משמעותית. מה בה היה משמעותי?"
"העובדה שהפכנו מודעים למתח הזה, להבדלים בינינו, לכעס. אנחנו לא יכולים יותר להעמיד פנים שהם לא קיימים."
"נשמע לי שאתה אומר שהשיחה הייתה משמעותית כי היא גרמה לך להיות מודע למה שבאמת קורה ביניכם. זהו רעיון מעניין ביחס למשמעותיות: מודעות לאמת היא דבר משמעותי. מעניין יהיה לחקור את הרעיון הזה לעומק."
בשלב זה מראים גם יתר המשתתפים את ציוריהם, ושיחות דומות מתפתחות. בסופו של הדיון אומרת דורית, "ועכשיו, כשחוויית המשמעות קצת יותר מוכרת לנו, בואו נביט בכמה תיאוריות של הוגים מעניינים."
צ'ארלס טיילור – המשמעות היא חלק מה'אופק'
הפילוסוף הקנדי צ'רלס טיילור (-1931), מציע עקרון כללי ביחס לטבעה של המשמעות. בספרו האתיקה של האותנטיות, טיילור כותב שאיננו יכולים להחליט באופן שרירותי מה יהיה משמעותי עבורנו. אני לא יכול פשוט להחליט שמעתה ואילך ציור מעגלים בחול יהיה משמעותי עבורי, או העתקת מספרים מספר הטלפונים. כמובן, אפשר לדמיין דרך חיים שבמסגרתה ציור מעגלים בחול יהיה משמעותי. למשל, אם על פי השקפת עולמי מעגל מייצג שלמות, אם אני מאמין שציור מעגלים מאפשר לי להתחבר לשלמות הזו, ואם אני מתייחס לשלמות כפסגת הקיום – אזי ניתן יהיה להבין כיצד ציור מעגלים בחול עשוי להיות מעשה משמעותי עבורי. דוגמה זו מראה שפעולה עשויה להיות משמעותית רק אם היא נעשית במסגרת של השקפת עולם – כלומר מערכת של אמונות וערכים – שמעניקה משמעות לאותה פעולה. היא אינה משמעותית או בלתי משמעותית בפני עצמה. היא משמעותית רק אם קיים 'אופק' של משמעויות שנותן לה פשר כלשהו ומעניק לה ערך.
לפיכך, משמעות אינה תלויה רק בהעדפות ותחושות סובייקטיביות, אלא בעיקר באופן שבו אנו מבינים את העולם. אירוע יכול להיות משמעותי רק אם הוא נמצא ב'אופק' שהופך אותו למשמעותי, כלומר בהשקפת העולם הכללית שמעניקה לו משמעות. כיוון שכך, בניגוד ל"על טעם ועל ריח אין להתווכח," על משמעות דווקא ניתן להתווכח. אפשר לדון בהנחות שתפיסת העולם מניחה, לבחון את המושגים הבסיסיים שלה, ולבקר אותה או להגן עליה באמצעות שיקולים שונים.
אלבר קאמי – לחוות יותר
האקזיסטנציליסט הצרפתי אלבר קאמי (1913-1960) פותח את ספרו המיתוס של סיזיפוס בשאלה האם החיים שווים לחיותם. על אף שאיננו דנים כאן במשמעות החיים אלא במשמעותם של מצבים בתוך החיים, בכל זאת מרכיבים מסוימים בגישתו של קאמי רלוונטיים לענייננו. עבור קאמי, העולם אותו אנו חווים הוא 'אבסורדי' , משמע, ריק ממשמעות ומערכים. תיאוריות והשקפות על אודות אלוהים, על אודות החיים לאחר המוות, על אודות המוסר ומשמעות החיים, כולן בגדר השערות. הדבר היחיד אותו אנו יודעים בוודאות, הדבר היחיד עליו אנו יכולים לסמוך, הוא מה שאנו חווים ישירות. לפיכך, אין משמעות לשפוט את מעשי באופן ערכי. אין זה משנה אם מעשיי הם נאצלים או גסים, מוסריים או רעים. מה שמשנה הוא שהמעשים שאני עושה מאפשרים לי לחוות את החיים באופן ישיר. מה שמשנה הוא אם מעשה נתון מעניק לי את הדבר היחידי שאני יודע שקיים – חוויות חיים. במילים אחרות, מה שחשוב אינו חוויות 'טובות יותר' אלא 'יותר חוויות': מגוון גדול יותר של חוויות שאני חווה במלאות ובמודעות ובלהט.
בקצרה, ניתן לומר שמעשה הוא משמעותי אם הוא מעניק לי חוויות חדשות, אם הוא מאפשר לי לחוות את החיים באופן מלא ועשיר.
אריך פרום – ההתגברות על הנפרדות שלנו
הפסיכולוג ההומניסט אריך פרום (1900-1980) מסביר בספרו אומנות האהבה שהצורך העיקרי שלנו הוא להתגבר על בדידותנו. מכיוון שהאדם הוא יצור המודע לעצמו, אנו מודעים לכך שאנו ישויות נפרדות, נפרדות מהטבע, נפרדות מבני אנוש אחרים, וצפויים להיפרד מאהובינו בשל מוות או נסיבות חיים אחרות שאינן בשליטתנו. הנפרדות יוצרת בנו חרדה עצומה, אשר פרום מתאר אותה כשורשן של החרדות כולן. משום כך אנו מנסים ללא הרף, בדרכים שונות, להתגבר על הנפרדות שלנו על ידי יצירת קשר עם אחרים ועם העולם. חלק מהדרכים הללו הן הרסניות: למשל, היגררות אחר הקבוצה, או הזדהות עם אידיאולוגיה לאומנית, או יחסים מעוותים של תלות ומחיקת עצמי. אלו הן דרכים הרסניות משום שבאמצעותן אנו נבלעים בקבוצה, ומאבדים את החופש שלנו ואת זהותנו האישית. אולם יש גם דרכים אחרות להתגבר על הנפרדות שלנו, והן משמעותיות ביותר: יצירתיות מקשרת אותנו אל העולם שמעבר לעצמנו, חברות אמיתית ואהבה אמיתית פותחות אותנו לאנשים אחרים. אלו הן חוויות משמעותיות במידה והן מאפשרות לנו לעבור אל מעבר לגבולותינו, ובה בעת לשמר – ואפילו לחזק – את זהותנו העצמית. באהבה אמיתית אנו מבטאים, באופן פעיל, את יכולתנו להעניק מתוך מרכז הווייתנו, וכך לבטא את כוחותינו האישיים והייחודיים שלנו.
מנקודת מבט זו, חוויות משמעותיות הן אלו שבהן אנו מתגברים על הנפרדות שלנו מבלי לאבד את זהותנו. ואכן, לדברי פרום חוויית התעלות משמעותית ביותר מתרחשת כאשר נופלת החומה המפרידה בינינו לבין אדם אחר, ואנו חווים אחווה והתאחדות.
ויליאם ג'ימס – להיאבק עבור אידיאל
במאמרו "מה הופך את החיים למשמעותיים" טוען הפסיכולוג והפילוסוף האמריקאי ויליאם ג'יימס (1842-1910) כנגד שתי תפיסות של משמעות. מצד אחד, הוא דוחה את ההשקפה האומרת שמצב משמעותי הוא כזה אשר בו מסופקים כל צרכינו. שהרי, כאשר קיבלנו כל מה שאנו זקוקים לו מבחינה חומרית ורוחנית, ללא מאבק וקושי, החיים הופכים ריקים ומשעממים. מצד שני, ג'יימס דוחה גם את ההשקפה, אותה הוא מייחס לסופר הרוסי טולסטוי, שכל מאבק וקושי הם בהכרח משמעותיים. לטענתו של ג'יימס, מאבק אשר אינו מכוון להשגת מטרה או אידיאל הינו חסר טעם ושוחק. מאבק הינו משמעותי רק אם הוא מכוון למטרה כלשהי. משום כך, מצב משמעותי מאופיין בשני מרכיבים: ראשית, הוא כולל מאבק, התמדה, נחישות. שנית, הא כולל רעיון כלשהו שלמימושו אנו נאבקים. כאן מתכוון ג'יימס לא רק למאבקים דרמטיים המכוונים לאידיאלים נעלים ומזהירים, אלא גם למאבקים שגרתיים ויומיומיים – לתנאי חיים טובים יותר, להצלחה בעבודה, וכיוצא באלו. בדיונו על טבעו של הרצון (בספרו פסיכולוגיה: קורס מזורז), ג'יימס מסביר את העמדה הפנימית של אדם הנמצא במאבק כזה. לדבריו, בדרך כלל התנהגויותינו מכוונות על ידי רעיונות רבים ושונים בתודעתנו. אולם בעת מאבק משמעותי תודעתנו ממוקדת ברעיון אחד מרכזי: אנו משמרים רעיון זה בתודעתנו ומקדישים לו תשומת לב מיוחדת. כשאנו מתאמצים לאחוז באותו הרעיון, אנו מתגברים על הפיתוי לבחור בנתיב קל יותר, בטוח יותר, נוח יותר. הדבר הופך את המאבק שלנו להרואי, ולפיכך למשמעותי.
פעולה משמעותית כרוכה, אם כן, במאמץ נפשי – מאמץ למקד את תשומת הלב שלנו באידיאל, ולהתעלם מרעיונות מסיחים אחרים, כגון אלו המבטאים ספק, חשש, או עצלנות.
כעת מסכמת דורית את פעילות היום. "אחת הסיבות שבגללן סיפרתי לכם על ארבע התיאוריות האלו היא לעזור לכם לחשוב באופן עמוק יותר על האופן שבו אתם מבינים מצבים משמעותיים. אבל בנוסף לכך, קיוויתי שתבינו שהגישה האישית שלכם היא לא הדרך היחידה להבין משמעות. יש דרכים רבות להבין, מגוון רחב של 'קולות של משמעות' שיכולים לדבר בחיינו. ואם באמת תפתחו את עצמכם לאותם קולות, לא רק באופן תיאורטי, אלא באופן אישי, אז ה'תיאוריה' הפרטית הרגילה שלכם לא תראה לכם עוד כמובנת מאליה. בעצם, אתם תאבדו את הביטחון בכל תיאוריה שהיא. מפני שתבינו שכל אחת מהתיאוריות האלו היא סבירה בדרכה שלה, כל אחת מבטאת קול אחד אמיתי – ובכל זאת הן כל כך שונות ולפעמים אפילו סותרות!"
"אבל למה לבלבל אותנו ככה?" ענת שואלת.
"כדי שנבין שאנחנו מניחים את התיאוריות האישיות שלנו כמובנות מאליהן. בדרך כלל אנחנו מזהים את עצמנו איתן, אנחנו נענים להן באופן אוטומטי וללא מחשבה, ואפילו מבלי להיות מודעים אליהן. משום כך אנחנו תקועים בדפוסים של התנהגות, של רגשות, ומחשבות. ההרצאה הקטנה שנתתי לכם היא הזמנה להקשיב ל'קולות' אחרים של המציאות האנושית."
"את מציעה," שרית שואלת, "שאנחנו צריכים להשתחרר מכל התיאוריות והתבניות שלנו?"
דורית מנידה בראשה. "אני לא חושבת שאנחנו יכולים. אנחנו בני אדם בשר ודם. יש גבול ליכולת שלנו לשנות את הנטיות הביולוגיות שלנו, את הדפוסים הפסיכולוגיים ואת ההתניה החברתית שלנו. בפילוסופיה מעשית הרעיון הוא לא להפוך אותנו לעל-אדם. אנחנו לא מנסים לבטל את תבניות ההבנה שלנו, אלא להתבונן מעבר להן. הנקודה היא לפתוח בתוכנו מודעות לאופקים רחבים יותר של מציאות. אפשר לקרוא לזה ה'מימד הנוסף' או פשוט 'חכמה'."
"המימד הנוסף?", מיכאל מתפלא, "נוסף על מה?"
"נוסף על הנטיות הרגילות שלנו, על מצבי התודעה הרגילים. אחרי הכול, עם פילוסופיה או בלעדיה, אנחנו נמשיך בחיי היומיום שלנו פחות או יותר עם אותם דפוסי הרגש וההתנהגות והמחשבה, עם ההעדפות והסלידות שלנו, עם החרדות והתקוות המוכרות. לכל אלו אפשר לקרוא 'המימד הפסיכולוגי'. הפילוסופיה המעשית לא מנסה לשנות את המימד הזה."
"מה שאת אומרת," דורון שואל, "הוא שאנחנו לא צריכים לנסות לשנות את עצמנו לטובה?"
"למה לא, נסו לשנות את עצמכם. אולי כדאי שתיעזרו בספרים מעוררי השראה, או בטיפול פסיכולוגי, או ביוגה ומדיטציה. למה לא? הנקודה שלי היא שזהו לא תפקידה של הפילוסופיה המעשית."
"אז מה נשאר לפילוסופיה מעשית לעשות?"
"המטרה שלה היא חכמה, או במילים אחרות, לפתח בנו את המימד הנוסף. זוהי מודעות שפתוחה לכל התיאוריות השונות, שמקשיבה להמון הקולות של המציאות האנושית, הרבה מעבר לגבולות הצרים של הפסיכולוגיה שלנו."
"זה כמו עין של היפופוטם, לא? ההיפופוטם שקוע מתחת למים, אבל העיניים שלו מציצות מעל פני המים. כך הוא יכול לראות אופקים רחבים יותר."
דורית מחייכת. "זוהי מטפורה נחמדה, דורון. או, אפשר גם לומר: במובן אחד אנחנו נשארים עצמנו, אבל במובן אחר אנחנו הופכים להיות גדולים מעצמנו."
"זה נשמע יפה," ענת אומרת. "אבל איך אני עושה את זה בפועל?"
"נקודה טובה," אומרת דורית. "הנה תרגיל קטן שיכול לתת לנו טעימה מאותו מימד נוסף: במהלך השבוע הקרוב, נסו להיות מודעים לרגעים משמעותיים, כמו אותם הרגעים שסיפרתם עליהם היום. שימו לב לסוגים השונים של משמעות שמופיעים באותם הרגעים. אבל באותו זמן נסו גם להביט אל מעבר לתפיסת המשמעות הרגילה שלכם, מעבר לתיאוריות המוכרות שלכם. בצורה כזאת תוכלו לחוות את אותם רגעים - לא לנתח, אלא לחוות – מתוך הפרספקטיבה של מגוון גדול של תפיסות עולם.
"למשל, אם קריאת ספרים היא דבר משמעותי עבורכם, נסו לחוות את רגעי הקריאה מנקודת המבט של קאמי, או של פרום. או, אם בדרך כלל רגעים עשירים בחוויות מעניקים לכם תחושת משמעות, כמו שאומר קאמי, נסו לחוות את הרגעים האלו מנקודת המבט שבה ענת שיתפה אותנו היום, או מנקודת מבטו של דורון. כלומר, נסו לחוות את הרגעים היומיומיים שלכם מנקודות מבט חדשות."
"אבל באמת אפשר לעשות את זה? אני חושש שאחרי כמה רגעים אני אגלוש בחזרה אל הנטיות הרגילות שלי."
"כמובן, דני. ברמה מסוימת נמשיך לחוות את הדברים הרגילים כמו תמיד. אבל במודעות החדשה שלנו נוכל לחוות גם נקודות מבט אחרות, שחורגות אל מעבר לתיאוריות הרגילות שלנו. נהיה מעורבים ברגע, אבל נהיה גם מעבר לרגע. נהיה סגורים בתוך התבניות הרגילות שלנו, אבל גם 'נשמע' קולות אחרים של משמעות.
"אבל למה לבלבל אותנו ככה?" ענת שואלת.
"כדי שנבין שאנחנו מניחים את התיאוריות האישיות שלנו כמובנות מאליהן. בדרך כלל אנחנו מזהים את עצמנו איתן, אנחנו נענים להן באופן אוטומטי וללא מחשבה, ואפילו מבלי להיות מודעים אליהן. משום כך אנחנו תקועים בדפוסים של התנהגות, של רגשות, ומחשבות. ההרצאה הקטנה שנתתי לכם היא הזמנה להקשיב ל'קולות' אחרים של המציאות האנושית."
"את מציעה," שרית שואלת, "שאנחנו צריכים להשתחרר מכל התיאוריות והתבניות שלנו?"
דורית מנידה בראשה. "אני לא חושבת שאנחנו יכולים. אנחנו בני אדם בשר ודם. יש גבול ליכולת שלנו לשנות את הנטיות הביולוגיות שלנו, את הדפוסים הפסיכולוגיים ואת ההתניה החברתית שלנו. בפילוסופיה מעשית הרעיון הוא לא להפוך אותנו לעל-אדם. אנחנו לא מנסים לבטל את תבניות ההבנה שלנו, אלא להתבונן מעבר להן. הנקודה היא לפתוח בתוכנו מודעות לאופקים רחבים יותר של מציאות. אפשר לקרוא לזה ה'מימד הנוסף' או פשוט 'חכמה'."
"המימד הנוסף?", מיכאל מתפלא, "נוסף על מה?"
"נוסף על הנטיות הרגילות שלנו, על מצבי התודעה הרגילים. אחרי הכול, עם פילוסופיה או בלעדיה, אנחנו נמשיך בחיי היומיום שלנו פחות או יותר עם אותם דפוסי הרגש וההתנהגות והמחשבה, עם ההעדפות והסלידות שלנו, עם החרדות והתקוות המוכרות. לכל אלו אפשר לקרוא 'המימד הפסיכולוגי'. הפילוסופיה המעשית לא מנסה לשנות את המימד הזה."
"מה שאת אומרת," דורון שואל, "הוא שאנחנו לא צריכים לנסות לשנות את עצמנו לטובה?"
"למה לא, נסו לשנות את עצמכם. אולי כדאי שתיעזרו בספרים מעוררי השראה, או בטיפול פסיכולוגי, או ביוגה ומדיטציה. למה לא? הנקודה שלי היא שזהו לא תפקידה של הפילוסופיה המעשית."
"אז מה נשאר לפילוסופיה מעשית לעשות?"
"המטרה שלה היא חכמה, או במילים אחרות, לפתח בנו את המימד הנוסף. זוהי מודעות שפתוחה לכל התיאוריות השונות, שמקשיבה להמון הקולות של המציאות האנושית, הרבה מעבר לגבולות הצרים של הפסיכולוגיה שלנו."
"זה כמו עין של היפופוטם, לא? ההיפופוטם שקוע מתחת למים, אבל העיניים שלו מציצות מעל פני המים. כך הוא יכול לראות אופקים רחבים יותר."
דורית מחייכת. "זוהי מטפורה נחמדה, דורון. או, אפשר גם לומר: במובן אחד אנחנו נשארים עצמנו, אבל במובן אחר אנחנו הופכים להיות גדולים מעצמנו."
"זה נשמע יפה," ענת אומרת. "אבל איך אני עושה את זה בפועל?"
"נקודה טובה," אומרת דורית. "הנה תרגיל קטן שיכול לתת לנו טעימה מאותו מימד נוסף: במהלך השבוע הקרוב, נסו להיות מודעים לרגעים משמעותיים, כמו אותם הרגעים שסיפרתם עליהם היום. שימו לב לסוגים השונים של משמעות שמופיעים באותם הרגעים. אבל באותו זמן נסו גם להביט אל מעבר לתפיסת המשמעות הרגילה שלכם, מעבר לתיאוריות המוכרות שלכם. בצורה כזאת תוכלו לחוות את אותם רגעים - לא לנתח, אלא לחוות – מתוך הפרספקטיבה של מגוון גדול של תפיסות עולם.
"למשל, אם קריאת ספרים היא דבר משמעותי עבורכם, נסו לחוות את רגעי הקריאה מנקודת המבט של קאמי, או של פרום. או, אם בדרך כלל רגעים עשירים בחוויות מעניקים לכם תחושת משמעות, כמו שאומר קאמי, נסו לחוות את הרגעים האלו מנקודת המבט שבה ענת שיתפה אותנו היום, או מנקודת מבטו של דורון. כלומר, נסו לחוות את הרגעים היומיומיים שלכם מנקודות מבט חדשות."
"אבל באמת אפשר לעשות את זה? אני חושש שאחרי כמה רגעים אני אגלוש בחזרה אל הנטיות הרגילות שלי."
"כמובן, דני. ברמה מסוימת נמשיך לחוות את הדברים הרגילים כמו תמיד. אבל במודעות החדשה שלנו נוכל לחוות גם נקודות מבט אחרות, שחורגות אל מעבר לתיאוריות הרגילות שלנו. נהיה מעורבים ברגע, אבל נהיה גם מעבר לרגע. נהיה סגורים בתוך התבניות הרגילות שלנו, אבל גם 'נשמע' קולות אחרים של משמעות.
"בשבילי, זהו לב העניין בפילוסופיה המעשית: ההבנה שאני יותר מהאני הקטן והמוכר. זוהי ההבנה שאני יכולה לצאת במודעות שלי אל מעבר לגבולות של התבניות הפסיכולוגיות המוכרות שלי, ולהקשיב להמוני הקולות של המציאות האנושית."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה