בסוף השבוע האחרון התארחנו אצל חברים. המשותף לנו ולהם - תינוק יקיר ואהוב. שלהם - 8 חודשים, שלנו - 6 חודשים. רגע לפני שיושבים לאכול, החליט שלנו לעשות קקי. למה לא? קיבלתי משלי (או יותר נכון - זו שאני שלה) את משימת ההחלפה. המקום - שידת ההחתלה של שלהם. תוך כדי שאני מפשפש בתיק של שלנו גיליתי, איך לא, ששוב נגמרו לנו הטיטולים. ביקשתי מחבר שלי שישאלי לנו משלהם. הוא פתח את הארון ונתגלו לעיני חבילות רבות של טיטולים. בכל מני גדלים. באותו רגע של מבוכה זה נראה לי כמו הר של טיטולים. שאלתי: "למה יש לכם כל כך הרבה טיטולים?", נענתי: "זה לא כל כך הרבה. וחוץ מזה כשאנחנו הולכים לקניות אנחנו קונים כמה חבילות ואפילו חבילה מהגודל הבא. ליתר ביטחון. ככה אנחנו לא נתקעים". אמרתי: "אנחנו תמיד קונים רק חבילה אחת", "רק אחת? אבל אתה רואה - חסר לכם", "נכון", "אתם לא לומדים את הלקח?"... חשבתי: "אנחנו לומדים את הלקח, אבל לא מישמים אותו. ככה אם ניישם נצטרך להפסיק ללמוד את הלקח (כי הרי לקח מיושם - דינו שלמידתו נגמרה) וזה לקח שבהחלט שווה ללמוד אותו, אחרת תמיד ניתקע בלי טיטולים..".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה