סטראוטיפים לאומיים

לא לעתים קרובות מזדמן לנו לראות שחלק ניכר מן המרחב הרוחני שלנו, של התפישות וסוגי התגובה על העולם ועל אנשים אחרים, מעוצב או מעובד באמצעות סטריאוטיפים, כלומר הכללות שנוצרו באופן ספונטני, כאילו אמפירי, אשר - ברגע שנתקבעו - כמעט שאי אפשר לתקנן על בסיס התנסות מאוחרת יותר. זה מערך טבעי, וייתכן שאף מיטיב, של הדעת: הסטריאוטיפים - של דברים, אנשים, אומות, מקומות - הם שונים, אחדים ניתנים לביסוס, אחרים אמיתיים למחצה או שגויים לחלוטין, אבל מכיוון שהם חיוניים לביטחון השכלי שלנו, בדרך כלל הם מצליחים לגבור על התנסויות סותרות, אלא אם כן הם גורמים נזק ממשי. אם הם מוטעים, אבל לא מזיקים בפועל, הם נשמרים ללא שינוי, כי אנחנו חשים בטוחים יותר ברוחנו להיאחז בסטריאוטיפים מוטעים, מאשר להיות במצב מתמיד של ערנות בלתי פוסקת של תיקון סטריאוטיפים, המביא את דעתנו למצב של אי-ודאות בלתי פוסקת ואפילו תוהו ובוהו.
מבחינה זו, סטריאוטיפים לאומיים אינם שונים מאחרים. על פעולתם של סטריאוטיפים אפשר ללמוד מדוגמה שרירותית. אנגליה, כידוע, היא בעלת מוניטין של ארץ גשומה. המוניטין הללו מבוססים לא על מחקר נתונים של סטטיסטיקה
מטאורולוגית, אלא על כמו-הכללה ספונטנית. כשהמוניטין נתקבעו, היגיון מסוים, או ליתר דיוק מנגנון לא-הגיוני ייחודי, מתחיל את פעולתו. כשבצרפת יורד גשם, פשוט יורד גשם. אבל כל יום גשום באנגליה מאשר את הסטריאוטיפ: זו ארץ גשומה. אבל הכלל ההפוך אינו עובד: יום שמש באנגליה הוא חסר משמעות הגיונית, ואינו עומד בסתירה למוניטין של ארץ
זו. החשיבה היום-יומית הרגילה שלנו איננה ניתנת לריפוי בעניינים כאלה.
זה חל, כמובן, גם על סטריאוטיפים לאומיים. כל עם או שבט מייצר את הסטריאוטיפים של שכניו, וגם של שבטים אחרים, המוכרים יותר או פחות; הסטריאוטיפים הללו חושפים למחצה כבוד, ולמחצה בוז. כך, למשל, אנו "יודעים" שהגרמנים הם ממושמעים וחסרי חוש הומור, שהאנגלים מיושבים ובעלי אופקים צרים, הפולנים אמיצים ולא כשירים לעבודה שיטתית, יהודים אינטליגנטים וחסרי טאקט, האמריקאים ידידותיים לבני אדם ונאיוויים, הצ'כים יודעים לעבוד קשה והיטב והם קטנוניים וחמדנים, הצרפתים הם בעלי הומור ולא רציניים, האיטלקים יודעים לשמוח בחייהם אבל אי אפשר לסמוך עליהם, הם גם מרמים וכך הלאה. אף פעם לא יחסרו דוגמאות המחזקות את הסטריאוטיפ, ודוגמאות סותרות אינן נחשבות; הסטריאוטיפים תמיד מוגנים היטב, וכשאנו נתקלים בסתירה, יש לנו תמיד רשת ביטחון בלתי מכזיבה: "כן, כמובן שיש יוצאים מן הכלל", "כמה מידידי הטובים ביותר" וכדומה.
(מתוך 'על סטראוטיפים לאומיים' מאת לשק קולקובסקי. תרגם מפולנית מיכאל הנדלזלץ)